פסק-דין בתיק הפ"ב 16445-02-12

עתירה לביטול פסק בורר

בין המבקשת 1, חברה זרה הרשומה באיי שייסל ובקפריסין (להלן - החברה ) לבין המשיב נחתם ביום 30.3.09 הסכם שותפות עסקי (להלן - ההסכם ) המכיל תנית בוררות. משנתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות, הגיש המשיב נגד החברה ונגד המבקש 2 (להלן - המבקש ) תביעה כספית ע"ס 260,225 ש"ח להשבת השקעותיו.

אף המבקשים לא טמנו ידם בצלחת והגישו בשם החברה נגד המשיב תביעה ש כנגד ע"ס 500,000 דולר לפיצוי בגין הפרה נטענת של הסכם הסודיות.

הבוררות התנהלה לפני עו"ד דוד גולן (להלן - הבורר ) וביום 28.11.11 ניתן על ידו פסק הבורר, בו הורה על הרמת המסך בין המבקש לבין החברה, תוך חיובם של המבקשים לשלם למשיב סך של 260,225 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 17.11.09. התביעה שכנגד נדחתה.

המבקשים אינם משלימים עם פסק הבוררות, ומכאן העתירה לביטולו.

בקשת הביטול נסמכת על לא פחות משש עילות הביטול המנויות בחוק הבוררות התשכ"ח- 1968 (להלן - החוק ). נטען כי לא נערך בין הצדדים הסכם בוררות תקף, משהמבקש באופן אישי לא היה צד להסכם, ותנית הבוררות מחייבת רק את החברה. המבקש אינו הבעלים של החברה, אף לא בעל מניות. נטען כי פסק הבורר מנוגד להחלטתו הקודמת של הבורר מיום 8.2.10 בה נקבע כי ככל שהמבקש ירצה להגיש באופן אישי תביעה נגדית הוא יחשב כצד לבוררות, ואם לא יעשה כן הבוררות תחול עליו רק לגבי עילת האחריות הנובעת מהרמת המסך. משהמבקש לא הגיש תביעה שכנגד, לא קנה הבורר סמכות לגביו.

עוד נטען כי למבקש לא ניתנה הזדמנות לטעון טענותיו, שכן הוא ניהל את הבוררות בהבנה כי זו אינה מתנהלת נגדו באופן אישי כי אם נגד החברה בלבד; כי הבורר חרג מסמכותו, משהרים את מסך  ההתאגדות בינו לבין החברה בה המבקש אינו בעל מניות, וזאת בניגוד לדין. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מינוי הבורר נעשה שלא כדין , משהוברר שהוא אינו עומד בקריטריונים הדרושים: בעל ידע וניסיון בתחום הסחר הבינלאומי; ניסיון שוטף בתחום זה ופעיל באופן קבוע ורציף בתחום הסחר הבינלאומי.

כן נטענה טענת בטלות מחמת העדר הנמקה, וכן מחמת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל את הפסק לפי סעיף 24(10) לחוק, שכן בית המשפט לא היה פוסק בעניינו של בעל דין שהבין שאינו צד להליכים. לחלופין, מבקש תיקון פסק הבורר, הגם שלא פורט מהו התיקון המתבקש.

המשיב תומך בפסק הבורר מנימוקיו. לדבריו, המבקש הוא בעל השליטה ובעל האינטרס היחידי של החברה, וכך גם קבע הבורר בפסק הבוררות. בהחלטת הבורר מיום 8.2.10, עליה סומך המבקש, נקבע במפורש כי המבקש יהיה צד לבוררות והבורר הבהיר כי המבקש יהיה צד לבוררות בסוגיית הרמת המסך. המשיב מפנה לטענה סותרת שנטענה ע"י המבקש בהליך אחר, בו הוגשה נגדו תביעה אישית בבית המשפט , שם טען לקיומה של תנית בוררות וכי יש לנהל דווקא הליך בוררות .

באשר לטענה בדבר כישורי הבורר, נטען כי זהות הבורר נקבעה על-ידי המוסד לבוררות עסקית, לאור הדרישה כי יעסוק בתחום הסחר הבינלאומי, מה גם שלכישורים אלה אין רלוונטיות לסכסוך שכן העילות אינן נסמכות כלל על הסחר הבינלאומי. המבקשים קיבלו עליהם את סמכות הבורר, ועתה הם מושתקים מלטעון נגד כישוריו.  

למרות היותה של הבקשה מנוסחת כדבעי, ולמרות הטיעונים המשפטיים המלומדים, שממבט ראשון אין לבטלם , נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

1. מקצת מהטענות המועלות בבקשה מתייחסות גם לחברה וגם למבקש, וחלקן האחר מתייחסות למבקש בלבד. אפתח בטענות המשותפות לשני המבקשים, ואדון בראשונה בטענה לפיה יש לבטל את הפסק בשל הפגם שנפל בכישורי הבורר.

בפתח ישיבת הבוררות הראשונה נתבקש הבורר ע"י ב"כ המבקש ליידע את הצדדים בדבר כישוריו, בנמקו בקשתו זו בכך " שזהות הבורר צריכה להיות עם ניסיון בסחר בינלאומי...במיוחד במקרה הזה צריך להבין בסחר הבינלאומי". הבורר השיב: " אני עורך דין 33 שנה, יש לי משרד בחו"ל כבר 20 שנה . אני מייצג הרבה חברות זרות. ההתמחות הספציפית היא בסחר בינלאומי. יש לי חברה משפחתית שמתעסקת בייבוא ייצוא. מבין אמנות בינלאומית... ".

למשמע דברי הבורר, הצהיר ב"כ המבקש: " נחה דעתנו שכבוד הבורר עונה על דרישות הבורר בהתאם להסכם הבוררות עם החברה ".

נטען עתה כי בניגוד למצג שהציג, אין לבורר את הידע והניסיון המיוחדים בסחר בינלאומי, וזאת יש להסיק מתצהיר החוקר שצורף לבקשה ומפסק הבורר ותוצאתו.

חוששתני כי המבקש מושתק בהצהרה שניתנה על ידו בפתח הבוררות, שכן הבוררות התנהלה במשך כשנתיים והמבקש לא העלה כל טרוניה בנושא. עיון בפרוטוקולים המתעדים את דיוני הבוררות מגלה מעורבות ניכרת מצד הבורר בדיונים ובשאלות לעדים. לו היה ממש בטענת המבקש בדבר העדר כישורים לבורר, הדבר אמור היה להיות ניכר כבר במהלך הדיונים עצמם, להבדיל "מגילוי" מאוחר רק לאחר מתן הפסק, משזה ניתן לרעת המבקש.

זאת ועוד, מתצהיר החוקר לא ניתן להסיק את שמציע המבקש להסיק. לא מופיעים בתצהיר ציטוטים מתשובות שנתן הבורר לחוקר ושיש בהם לתמוך לכאורה בנטען, לא צורף תמליל קלטת, ומסקנתו של החוקר, היא לבדה, נעדרת כל משקל ראייתי.

2. בית המשפט אינו מתבונן בעין יפה על טענה מאותן הטענות שיש בהן להעביר בורר מתפקידו, עת זו נטענת לראשונה לאחר מתן פסק הבוררות, להבדיל מבקשה להעברת הבורר מתפקידו, כאשר מסתבר כי פסק הבוררות הינו לרעת הטוען.

נקבע בפסיקה כי מן הראוי להגביל אפשרות זו למקרים יוצאי דופן בחומרתם (רע"א 5445/01 זקס נ' אינדיגו טכנולוגיות בע"מ, פ"ד נו(4) 598). במקרה זקס, קיבל בית המשפט העליון ערעור על פסק-דין שביטל פסק בורר משום שנתגלה לבעל הדין המפסיד כי הוגשה בעבר נגד הבורר תלונה ללשכת עוה"ד, וקבע: